מכיוון ששני מדענים צרפתים בידדו את המרכיב המתוק הייחודי של סטיביה - Stevioside - בשנת 1931, הוא אושר בהדרגה על ידי רשויות רגולציה מרכזיות במדינות שונות ברחבי העולם וכעת הוא מותר לשימוש ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם.
בשנות השבעים והשמונים, יפן החלה להשתמש בסטיביה כממתיק למזון ומשקאות. בהמשך, מדינות ואזורים כמו דרום קוריאה, סין, מלזיה ואמריקה הלטינית החלו בהדרגה גם להשתמש בה כממתיק.
בשנת 2008 אושרו - טוהר סטיבסייד ו- REV A אושרו כ- GRAS (בדרך כלל מוכרים כבטוחים) בארצות הברית.
בשנת 2008, תקני המזון אוסטרליה וניו זילנד אישרו את השימוש בסטיבוסיד והרחיבו את היקפה בשנת 2010 ו -2017 בהתאמה. כעת, רכיבי סטיוויסייד שאושרו הורחבו לכל הגליקוזידים שחולצו מסטיביה.
בשנת 2010, ועדת המומחים המשותפת של ה- FAO/WHO לתוספי מזון (JECFA) מיועדת תשעה סטיביוזידים (עם טוהר של יותר או שווה ל 95%) כמתאימה לשימוש במזון ומשקאות, וקבעה את צריכת היומיום המותרת שלהם (ADI) ל -0 עד 4 מיליגרם לכל קילוגרם ליום של סטיוויול שווי (}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}} שיא}, שיא},, שיא}, Tav, gul}., Ad, gul}, (}, High}, גבוהה, 95%).
בשנת 2011, ועדת Codex Alimentarius (Codex) אימצה את סטיבסייד כתוסף מזון ופורסם תקני שימוש במזון. הרשות האירופית לבטיחות המזון סקרה את בטיחותה ואישרו את סטיבסייד לשימוש כממתיק באזור האיחוד האירופי.
